התפקיד של האוניברסיטאות בהגנה על הדמוקרטיה

מאפיין מובהק של המאבק הציבורי בניסיונות של הממשלה לבטל את מוסד הביקורת השיפוטית הוא ההשתמטות ממנו של המוסדות להשכלה גבוהה. זהו מאבק שהמשתתפים בו הם אנשים פרטיים וארגוני זכויות אדם ועמותות. בניגוד לאומץ הלב הציבורי שהפגינו נשיאת בית-המשפט העליון, היועצת המשפטית לממשלה, יו"ר לשכת עורכי-הדין ומספר נושאי משרה נוספים, במאבק הנוכחי האוניברסיטאות שותקות [אני מתנצל בפני ראשי המוסדות שאינם שותקים, אם יש כאלה].

ראשי האוניברסיטאות לא מאיימים להשבית את המחקר וההוראה, אפילו לא באופן סמלי, אינם יוזמים הפגנות, לא מצטרפים להפגנות שיוזמים סטודנטים וחברי סגל ולא מסייעים לחברי הסגל להתארגן למאבק, ואפילו לא מפרסמים אמירה, בשם המוסדות שהם מובילים, בגנות התכנית לחסל את בית-המשפט העליון (האמירה בעניין החרמת מי שינהיג מדיניות מפלה אינה עוסקת בעניין הנוכחי, וגם היא באה רק אחרי שהנהלת בנק דיסקונט הביעה עמדה בנושא). ראשי המוסדות בוודאי מודאגים ומביעים עמדות נחרצות בשיחות פרטיות; אך בפומבי אינם מתבטאים.

אני חושב שזו עמדה שגויה, מעשית ועקרונית. מבחינה מעשית, זהו אינטרס ראשון במעלה של האוניברסיטאות שהביקורת השיפוטית, לצד מערך ייעוץ משפטי עצמאי וחזק, ימשיכו להתקיים. בלי ביקורת שיפוטית, לא יהיה מי שיגן על החופש האקדמי בתחומי ההוראה והמחקר. מי ימנע אכיפה של קוד אתי מחמיר שיכלול הוראה לפטר מרצים סוררים? מי ימנע התערבות במדיניות הקבלה ללימודים? מי ימנע כפייה לקיים לימודים בהפרדה מגדרית? מי ימנע את ביטול הזכות לשבות? מי יעצור מינויים פוליטיים, מטעם הממשלה, לוועד המנהל של האוניברסיטה? מי ימנע את החיסול של ות"ת או את החלפת יו"ר ות"ת בפוליטיקאי/ת?

יתר על-כן, אם לא תהיה כאן ביקורת שיפוטית, לא תהיה כאן דמוקרטיה, ובעקבות כך ייפגעו התרומות ומענקי מחקר מקרנות בינלאומיות; ובעיקר ייפגעו קשרי המדע, חילופי סטודנטים ומרצים. כל זה כבר קרה אגב בהונגריה: לאחר חיסול הביקורת השיפוטית שם, נחקק בשנה שעברה חוק שמכוחו חברי הוועד המנהל של האוניברסיטאות מתמנים על-ידי הממשלה, לפי אמות-מידה פוליטיות; ובתגובה, לפני ימים אחדים החליט ה- ERC שלא לאפשר לחוקרים מאוניברסיטאות אלה להגיש בקשות לקרנות האיחוד האירופי למימון מחקר (למשל, כאן). כאשר יחל הצונאמי של החרם האקדמי עלינו, העובדה שהאוניברסיטאות לא נטלו חלק במאבק תיזקף לחובתנו במישור הבינלאומי. השתיקה תהפוך אותנו שותפים. במובן הזה, גם למחדל לפעול, לא רק לפעולה, עלול להיות מחיר כבד, עד כדי חיסולה של מערכת ההשכלה הגבוהה המפוארת שלנו.

לכך נוסף גם הטיעון העקרוני. האוניברסיטאות אמורות להיות המגדלור המוסרי של החברה שלנו. הציבור משקיע במוסדות הללו הון עתק לא רק כדי שיקדמו הוראה ומחקר, אלא גם כדי שישמרו על הדמוקרטיה שלנו. המוסדות ממלאים תפקיד זה בפעילות החינוכית שלהם, ויש להם תפקיד גם בהובלת מאבק אזרחי נחוש לשמירה על הדמוקרטיה. לאוניברסיטאות המעמד הציבורי והבינלאומי, להן המחויבות המוסרית, יותר מכל מוסד אחר, אזרחי או צבאי, בחברה שלנו; להן המשאבים האינטלקטואלים והפניות לכך. השתמטות מהשתתפות במאבק היא הפניית עורף לתפקיד הציבורי של המוסדות להשכלה גבוהה בשעת החירום שבה אנו מצויים.

ראשי האוניברסיטאות כנראה סבורים שאם ישמיעו קול, יואשמו בפוליטיזציה של המוסדות. אני חושב שזו עמדה שגויה. המהלך שיוזמת הממשלה אינו חלק מן המשחק הפוליטי הרגיל, במסגרת מתחם העמדות השנויות באופן סביר במחלוקת בחברה דמוקרטית, שבו על המוסדות לשמור על ניטרליות. המדובר בתכנית שאם תתממש, גם ממערב לקו הירוק לא תהיה דמוקרטיה. זו תכנית שאינה שונה מהותית מהחלטה לבטל את הבחירות לכנסת. השילוב של ביטול העצמאות של היועצים המשפטיים, מינוי שופטים על-ידי הממשלה בלבד, הגבלה ניכרת של הסמכות לביקורת שיפוטית והאיסור להחיל את עילת הסבירות, לצד העובדה שאין לנו חוקה נוקשה, יותירו אותנו נתונים לחסדי הממשלה. במצב הנוכחי, שבו בית-המשפט עדיין פועל, מובטחת לאוניברסיטאות הגנה מסוימת אם ימלאו את חובתם האזרחית. אם יתעוררו לפעולה רק אחרי שיחלו להיות מוטלות הגזרות, כבר לא יהיה מי שיגן עליהן, בדיוק כפי שקרה בהונגריה.

לא מובטח שגם התגייסות האוניברסיטאות למאבק תועיל. יתכן שנפסיד, אך אם נפסיד, נחדל להיות דמוקרטיה, ואז ממילא הכול אבוד, בין אם נטלנו חלק במאבק ובין אם לאו. העובדה ששתקנו לא תגן עלינו מפני הגזרות שיוטלו עלינו אם הממשלה תהפוך להיות כל-יכולה. פעולה מתואמת של המוסדות להשכלה גבוהה, בתחילה בצעדים סמליים ובהמשך, במידת הצורך, גם בצעדים מעשיים, יכולה לתרום תרומה ממשית למאבק. אין לנו ארץ אחרת.