הוועדה למינוי שופטים

הוועדה למינוי שופטים מצויה כעת בלב הווכוח הציבורי. חשוב לפיכך להבין מדוע ועדה זו כה חשובה ומהם השיקולים הרלבנטיים לקביעת האופן בו ממונים שופטים. במסגרת מאמר זה אני רוצה לבחון את מערכות השיקולים שצריכות להנחות את עיצוב הוועדה למינוי שופטים באופן שהוא מנותק במידת האפשר מן הוויכוח הישראלי העכשווי. תכליתי היא לזהות את המרכיבים המאפיינים שופט איכותי ובית משפט איכותי ועל בסיס אלו לזהות את ההרכב האופטימלי של וועדה למינוי שופטים במדינה דמיונית בשם רוריטניה. בסיום המאמר אני אטען כי ניתוח מופשט זה צריך לשמש גם נקודת מוצא לעיצוב הוועדה במדינת ישראל.

נקודת המוצא שלי היא כי הכרעה בעניין אופן המינויים של השופטים מערב שתי שאלות מובחנות: השאלה הראשונה היא כיצד בוחרים (או מקדמים) שופטים בודדים והשאלה השנייה היא כיצד יש להרכיב בית משפט. בחלקו הראשון של המאמר אני אבחן מהם התכונות המאפיינות שופט איכותי ובית משפט איכותי ולאור אלו אציע עקרונות מנחים לעיצוב הוועדה למינוי שופטים.

הקושי המרכזי במינוי (וקידום) שופטים הוא כי ישנם כמה ממדים לתפקיד השיפוטי. ראשית התפקיד השיפוטי תובע מה שניתן לכנות "מומחיות משפטית". אחרי הכול המשפט הוא דיסיפלינה מקצועית עם כללים וערכים משלה. שופט טוב הוא שופט אשר רכש שורה של כלים אנליטיים המאפשרים לו לנתח באופן רציונאלי שאלות משפטיות שונות. יש לזכור כי מרבית הדיונים בבתי המשפט אינם נוגעים בשאלות חוקתיות עקרוניות המעסיקות בימים אלה את אזרחי ישראל אלא נועדו להסדיר סכסוכים אזרחיים ופליליים. הסדרה זו איננה נטולת ערכים ואולם בצד הערכים יש בה גם מרכיב של מקצוענות משפטית. בצד המומחיות המקצוענית שופטים טובים צריכים להיות בעלי רגישות והבנה חברתית וציבורית. הם צריכים להכיר את החברה בה הם חיים ואת הנורמות המסדירות את החיים הציבוריים והפרטיים. זאת ועוד עליהם לשקף לא רק את הנורמות הדומיננטיות בחברה ובוודאי שלא את הנורמות של מפלגות הרוב אלא גם לגלות רגישות לצרכי המיעוטים וקבוצות מוחלשות. הרשו לי לפיכך לדון באריכות בכל אחד ממרכיבים אלה.

השאלה מיהו שופט מקצועי משתנה בהתאם לשיטה המשפטית. בשיטות המשפט הקונטיננטליות שופטים מתמחים בתחומים שונים של המשפט. כך למשל בגרמניה יש בית משפט מנהלי, בית משפט אזרחי ופלילי ובית משפט חוקתי. גם בישראל יש בתי משפט המתמחים בדיני עבודה ובדיני משפחה עם זאת מרבית השופטים בישראל כמו גם ביתר השיטות האנגלו-אמריקאיות אינם שופטים מתמחים. הם עוסקים בעניינים פליליים, אזרחיים, מנהליים, חוקתיים ואחרים. שעה שבגרמניה יש בית משפט חוקתי המתמחה אך ורק בשאלות חוקתיות, בישראל בית המשפט העליון היא גם ערכאת הערעור בנושאים פליליים, אזרחיים, מסחריים ועוד.

ישנו וויכוח תיאורטי בספרות המשפטית איזו שיטה עדיפה. חסידי ההתמחות המאפיינת את השיטות הקונטיננטליות סבורים כי ההתמחות המשפטית מאפשרת לשופטים לשפר את איכות ההחלטות. בית משפט מתמחה לפיכך צפוי ליצר החלטות טובות יותר. המתנגדים לבתי משפט מתמחים סבורים כי הפיצול של בתי המשפט המאפיין את השיטות הקונטיננטליות גורר אחריו העדר קונסיסטנטיות והרמוניה בשיטה המשפטית. ללא קשר להכרעה בוויכוח זה, חשוב להבין כי השופט הישראלי במובחן מן השופט הגרמני חייב להיות בעל השכלה משפטית רחבה ולא רק עמוקה. אף שהוא יכול (ואולי אף חייב) להתמחות בתחום ספציפי עליו לפתח כלים משפטיים כלליים שישרתו אותו בהבנת תחומים משפטיים שונים. השופט הישראלי המתמחה בדיני מיסים או משפט מסחרי חייב להיות מסוגל להבין ואולי אף להכריע גם שאלות בדיני חוזים ובמשפט פלילי.

בצד החשיבות של מומחיות מקצוענית שופט חייב גם להיות מעורה בחברה בה הוא חי ולהכיר את ערכי היסוד והנורמות המנחות חברה זו. "בתוך עמי אנוכי יושבת" אמרה השונמית לאלישע וזו צריכה גם להיות ההנחיה לשופטים. עם זאת חשוב להבין את אופייה של הדרישה הזו כאשר היא מיושמת על ידי השופטים. הכרות והבנה של הערכים והנורמות החברתיות איננה הכרות והפנמה של רוב העם או של הקבוצות הדומיננטיות בעם (ובוודאי לא של ערכי קואליציה זו או אחרת). הדרישה המופנית אל השופט היא להכיר תפיסות ערכיות של קהילות שונות המתנגשות זו עם זו ולהעניק להם הכרה. זאת ועוד השופט איננו רק משקף בהחלטותיו את התפיסות הערכיות החברתיות אלא גם משתתף בגיבושן. לצורך כך בצד הרגישות וההבנה של הערכים החברתיים, עליו לפרש את הערכים החברתיים ופרשנות היא בגדר שותפות בעיצוב ערכים ונורמות אלה. שיקוף של ערכים חברתיים איננו שיקוף של העמדות הציבוריות או האופנות החברתיות בנקודת זמן כזו או אחרת. להיפך, אחד מתפקידיו המרכזיים של השופט היא להבחין בין ערכים חברתיים ארוכי טווח ועמוקים לבין גחמות זמניות כאלה או אחרות ולהבטיח את הדומיננטיות של הראשונות על פני האחרונות.

מדיון זה אנו יכולים להבין גם המגבלות של השופט היחיד ומכאן גם את החשיבות של עיצוב בית המשפט כגוף קולקטיבי. שופט בעל רגישות חברתית-ציבורית יכול להבין ולהפנים קונפליקטים ערכיים. עם זאת השופט הבודד נטוע בנוף הזהות האישית שלו הכוללת מגדר, דת, לאום שפה וכ"ו. הרכב נאות של בית המשפט יכול לממש את האידאל הפלורליסטי הזה טוב יותר מכל שופט בודד. מכאן הצורך למנות שופטים אשר מרכיבים בית משפט המשקף מגוון מגדרי, לאומי, דתי, אתני , ערכי וכ"ו.

חשוב לחזור ולהדגיש כי בתי המשפט אינם נציגי רוב העם, אלא נציגי העם כולו ככזה. מכאן נובע גם מתח אינהרנטי בין בית משפט איכותי לבין הרשות המבצעת והרשות המחוקקת. הפוליטיקה היא מקום המתאפיין לא אחת בשנויים מהירים, אופנות מתחלפות והעדפות או שיפוטים קצרי טווח. לעומתם בתי המשפט צריכים לעתים לדחות את הגחמות הזמניות של הרוב לטובת עקרונות וערכי יסוד. כאשר בית המשפט האמריקאי קבע כי ההפרדה הגזעית שהייתה נהוגה איננה חוקתית הוא דחה את הסנטימנט הפוליטי המיידי לטובת ערכי יסוד של החברה האמריקאית. באופן בלתי נמנע החלטה זו עוררה מחאות והתנגדויות מצידם של פוליטיקאים. ואולם בית המשפט הכיר בכך כי המתח בין הרשות השופטת לרשויות האחרות הוא חשוב ואף נחוץ ומכאן שאין זה מתח שיש לאיינו או אפילו למתנו. נהפוך הוא! מתח זה הוא מרכיב רצוי של כל שיטה משטרית. הרמוניה יתרה בין הרשות השופטת לרשות המחוקקת או המבצעת היא הרמוניה מסוכנת המאפיינת משטרים דיקטטוריים.

ניתוח זה מנביע מסקנות ביחס להרכב האופטימלי של הוועדה למינוי שופטים במדינת רוריטניה. קודם שאציע את הצעתי אומר כי אין שיטה בודדת אידאלית אלא יש מגוון שיטות היכולות לתת ביטוי למגוון השיקולים שתוארו לעיל. בצד אלו יש גם מגוון שיטות מינוי גרועות אשר עתידות להיכשל ולהבטיח מינויים גרועים.

הוועדה למינוי השופטים חייבת להכיל נציגות מקצועית אשר תבטיח איכות מקצוענית של השופטים. מכאן גם שנוכחותם של שופטים או עורכי דין או משפטנים בכירים בין כחברי וועדת מינויים או לכל הפחות בשלב של קביעת מקדמית של המועמדים הראויים לשיפוט היא נחוצה. זאת ועוד כדי להבטיח את המקצוענות יש להבטיח שמינויי השופטים או המשפטנים בוועדה לא ייעשו על ידי גוף פוליטי אלא על ידי גוף מקצועי היכול להיות לשכת עורכי הדין או נשיאי בתי משפט וכ"ו. בצד הנציגות המקצועית בוועדה יש מקום גם לנציגים פוליטיים החייבים לשקף תפיסות שונות ומגוונות. מכאן הדרישה לייצוג הולם של חברי קואליציה ואופוזיציה בוועדת מינויים כזו. בהינתן שבתי המשפט צריכים לשקף ערכי עומק ולא גחמות זמניות או אופנות מתחלפות אסור שמינוי השופטים ישקף עמדות של רוב קואליציוני כזה או אחר.

מסקנתנו היא כי הוועדה למינוי שופטים צריכה להכיל משפטנים שתפקידם הוא להבטיח את האיכות המקצוענית של השופטים וכן נציגים פוליטיים מן הקואליציה ומן האופוזיציה החייבים להבטיח את ההנכחה של ערכים ונורמות חברתיות. נשאלת השאלה מהו הכוח היחסי של הקבוצות הללו? לטעמנו יש להבטיח כי שעה שאף אחת מן הקבוצות לא תוכל לבדה למנות שופטים, לכל אחת משלושת הקבוצות צריך שתהיה זכות וטו על מינוי השופטים. שופט המתמנה למרות התנגדות כל אנשי המקצוע הוא ככל הנראה איננו מקצועי דיו. שופט המתמנה ללא תמיכה של חברי אופוזיציה או חברי קואליציה איננו משקף ככל הנראה קונצנזוס ערכי רחב. רק שופט הנהנה מאמון ולו חלקי של קבוצות שונות ראוי לכהן בבית המשפט.

לאחר שזיהינו את הרכב הוועדה במדינת רוריטניה יכולות לעלות שאלות בדבר הישימות של מערכות שיקולים אלה במדינת ישראל. יש שיגידו כי השופטים בישראל הם כיום שמאלנים מידי ולפיכך נציגות שלהם בוועדות מינויים איננה מקצועית אלא פוליטית. אני סבור כי שאלה זו איננה רלבנטית משום שההחלטה בדבר הוועדה למינוי שופטים לא מכוונת לפתור את הבעיות של כאן ועכשיו. יש לזכור כי מנגנונים למינוי שופטים צריכים להיות יציבים וארוכי טווח. תהיה זו שגיאה חמורה לעצב הסדרים למינוי שופטים אשר נועדו לשנת 2023 במקום לעצב הסדרים ארוכי טווח ויציבים שיבטיחו לאורך זמן בחירה איכותית של שופטים וכן חיזוק האמון בבתי המשפט. לכן אני סבור כי על מדינת ישראל היום לעצב את שיטת מינוי השופטים בהתאם לזו המקובלת במדינת רוריטניה -- המדינה בה אנשי מקצוע ופוליטיקאים מן הקואליציה ומן האופוזיציה משתתפים בהכרעה בדבר מינויים וקידומים של שופטים וקובעים כך את הרכב בתי המשפט שלה.