אין שום דמיון בין מחאת קפלן לבין מהומות שדה תימן ובית ליד

הסתערות על בסיסים צבאיים נועדה לסכל מדיניות ועמה את שלטון החוק, לא להביע מחאה. היא נעשית כדי למנוע חקירה של פשעים חמורים במיוחד. אין שום דמיון בין פעולות כאלה לבין מחאה פוליטית למען הגנה על סדרי שלטון דמוקרטיים ועל זכויות אדם, גם כשהיא נעשית תוך הפרות בלתי אלימות של החוק.

פורסם ב"הארץ", 2.8.24

נוכח התמונות והסרטונים מהמהומות בשדה תימן ובבית ליד השבוע, בהם תועדו אזרחים פולשים לתוך בסיסים צבאיים כדי להגן על חשודים בהתעללות מינית באסירים, עלו השוואות להפרת החוק שהיא גם חלק ממחאת קפלן. כמובן, חלק ממי שמעלים השוואה כזו עושים זאת באופן מניפולטיבי, אבל אני מבקש לפנות לאלו שבתום לב תוהים מה ההבדל בין הפרת החוק באמצעות חסימת כביש כחלק ממחאה, לבין הפרת החוק בהסתערות על בסיס של צה"ל כדי למנוע חקירה של חשדות חמורים כנגד חיילים.

אכן, מבחינה אחת המקרים דומים: בשני המקרים מדובר בעבירה על החוק. יתרה מזאת, בשני המקרים מדובר בהפרות חוק מטעמים שאינם הטעמים של עבריינות "רגילה", אלא מעבריינות אידיאולוגית, אבל הדמיון הבודד הזה שטחי למדי, ואינו שקול להבדלים הקריטיים.

הבדל אחד הוא מבחינת סוג העבירה על החוק. הספרות הרלוונטית מבחינה בין סוגים שונים של הפרת חוק מטעמים עקרוניים. סוג אחד הוא של פעולה שנעשית בראש ובראשונה כצעד של מחאה המכונה אי-ציות אזרחי, ואף שהיא בלתי חוקית, היא בראש ובראשונה צעד של ביטוי פוליטי. ככזו, יש לה מעמד שראוי לכבוד ולהגנה, לפחות במידת מה. לעומת זאת, יש פעולות של הפרת חוק מטעמים עקרוניים שמטרתן אינן מחאה, אלא סיכול של מדיניות ההנהגה הפוליטית. פעולות כאלה הן כמובן חמורות הרבה יותר מפעולות של מחאה. אמנם מדובר בשני המקרים בהפרת חוק. אבל בעוד שהפרת חוק מהסוג הראשון היא ביטוי פוליטי – אמנם קיצוני – בתוך המערכת הדמוקרטית, הפרת חוק אידיאולוגית מהסוג השני – זו שנועדה לסכל פיזית מדיניות של המדינה – קוראת תיגר על המערכת הדמוקרטית כולה.

לשם השוואה, אפשר להסתכל על עבירות בכדורסל. עבירה קלה שנעשית בכוונה בשניות האחרונות של המשחק כדי לעצור את השעון היא אמנם עבירה – במובן טכני, היא נוגדת את כללי המשחק. אבל במובן עמוק יותר היא חלק אינטגרלי ממנו. היא מכונה לעתים "פאול טוב". בכך, היא דומה לחסימת כבישים בלתי אלימה כחלק ממחאה פוליטית. אבל פגיעה אלימה בשחקן יריב אינה חלק ממשחק הכדורסל; היא חמורה הרבה יותר, גם אם בדומה לעבירה קלה לצרכי בזבוז זמן שתיהן נחשבות "עבירות". מי שפוגע באופן אלים בשחקן יריב לא יכול להסתתר מאחורי הטענה שמעשהו דומה למעשה של מי שמבצע עבירה קלה כדי לעצור את השעון, רק משום שבשני המקרים מדובר בעבירה.

לאירועי הימים האחרונים נוסף היבט אחר, שאיננו קשור למעשים של אי-ציות אזרחי, ושלא נכח מעולם במחאות השונות נגד הממשלה הנוכחית. תמונות שבהן רואים חברת כנסת מהקואליציה נואמת לצד אנשים במדים, חמושים, רעולי פנים, מתסיסים נגד רשויות החוק, אחרי פריצה בכוח לבסיסים צבאיים. תמונות אלה כבר מתקרבות לתמונה של מה שמכונה "מרי מהפכני". כלומר, אין מדובר עוד בהפרות חוק נקודתיות, חמורות ככל שתהיינה; במרי מהפכני מדובר כבר בניסיון להשתלט באמצעים אלימים על המנגנונים של המדינה. מה שקרה בימים האחרונים אולי עדיין לא עולה כדי מרי מהפכני ממש, אבל הוא מאוד, מאוד קרוב לשם. מובן שמרי מהפכני חמור הרבה יותר מאי-ציות אזרחי, וכמעט אף פעם אי אפשר להצדיקו.

הבדל נוסף בין הפרות החוק האלה הוא הבדל תוכני, מהותי, שקשור בנימוקים של מפרי החוק. מבחינה מוסרית ודמוקרטית, לא תיתכן סימטריה בין מי שמפר את החוק במסגרת מחאה שתכליתה הגנה על המשטר הדמוקרטי או זעקה כנגד הפרת זכויות אדם, לבין מי שמפר את החוק דווקא על מנת להחריב את המשטר הדמוקרטי או כדי להבטיח פגיעה אנושה יותר בזכויות אדם. נאמר שחייל אחד מקבל פקודה שלא לתת מים לשבוי צמא, ומחליט לסרב לה; וחייל שני מקבל פקודה לתת מים לשבוי צמא, ומחליט לסרב לה. הסירוב של החייל הראשון אינו פסול מוסרית – הוא ראוי לכל שבח; והסירוב של החייל השני מתועב מוסרית, וגם אינו חוקי, כמובן, משום שגם לשבויים יש זכויות אדם. החייל השני לא יוכל להתגונן בטענה שמה שעשה זה "אותו הדבר" כמו מה שעשה הראשון. נכון, שניהם הפרו פקודות, אבל באותה מידה ניתן לומר ששני הסירובים שקולים רק משום ששניהם בוצעו, לדוגמה, ביום שלישי. זהו קו דמיון חסר חשיבות מבחינה מוסרית.

הסתערות על בסיסים צבאיים נועדה לסכל מדיניות ועמה את שלטון החוק, לא להביע מחאה. היא גובלת במרי מהפכני. וחשוב מכל – היא נעשית כדי למנוע חקירה של פשעים חמורים במיוחד, פשעים שחקירתם היתה פעם, וצריכה להיות, מובנת מאליה. אין שום דמיון בין פעולות כאלה לבין מחאה פוליטית נחושה, למען הגנה על סדרי שלטון דמוקרטיים ועל זכויות אדם, גם כשהיא נעשית תוך הפרות – קלות ובלתי אלימות – של החוק.