אילו באמת היו אלה פשעי מלחמה חמורים, איך הייתם יודעים על זה?

פורסם ב"הארץ", 26.10.2024 

אני בטוח שיש אנשי צבא שרואים את ההרס, את המוות, ואת הסבל, שומעים את ההצהרות של גורמים רבים בקואליציה על כוונות ברורות לבצע פשעי מלחמה חמורים ביותר, ובכל זאת משוכנעים שהפעולות שלהם מוצדקות, אולי משום שהם רואים את הצרכים המבצעיים הפשוטים – נאמר, בהרחקת חמאס מהגדר, או בהבסתו ככוח שולט באופן כללי יותר – כצרכים בעלי חשיבות עליונה, ואולי משום שאינם מאמינים להצהרות המפורשות שמגיעות מגורמים רבי כוח. אולי הם סבורים, למשל, שהצהרות הן דבר אחד, ופקודות הן דבר אחר. אז נכון, יש הצהרות על סילוק אוכלוסייה ועל התנחלות, ועל נקם, ועל הרעבה, ועל השמדה. יש תכנית אלופים. אבל הפקודות לא אומרות את כל זה מפורשות, ואני בטוח שיש אנשי צבא שלא רואים בעצמם חלק משום פרוייקט כזה. אולי הם סבורים שהם עוסקים רק בפינוי זמני שנועד להגן על אוכלוסייה אזרחית מפני התקפות מוצדקות מבצעית, שאחריהן – ותוך זמן קצר – תחזור האוכלוסייה האזרחית לביתה.

יש, כמובן, מי שמזמרים זמירות כאלה ולא מאמינים להן. הם פשוט פושעי מלחמה. אבל אתם לא כאלה, והמאמר הזה מופנה אליכם, אל מי שבאמת מאמינים בכל הדברים הללו, שאולי היו פועלים אחרת – מסרבים אולי, משבשים, מוחים, מתפטרים – אילו היו משתכנעים שמה שהם עושים זה לממש את תכניות ההרעבה והטיהור האתני של הימין המטורף (והחזק מאין כמותו).

לכם אני מציע את ניסוי המחשבה הבאה. חשבו על תרחיש דמיוני שבו מדיניות הממשלה היא בדיוק המדיניות הפושעת שתוארה לעיל. ושאלו את עצמכם – מה היו רואים קצינים בדרג שלכם במצב דמיוני שכזה? אני מבין שאינכם מאמינים שאתם במצב הזה. אני מבקש שתדמיינו מצב כזה, ותשאלו את עצמכם – מה הייתם מאמינים אילו הייתם במצב הדמיוני הזה? אילו ראיות היו בפניכם במצב הדמיוני הזה? סביר להניח שלא הייתם מקבלים פקודות ברורות שמורות – שחור על גבי לבן, ובאופן מתועד – על רצח עם, או הרעבה המונית, או טיהור אתני. גם הרעים שבפושעי המלחמה אינם טיפשים עד כדי כך בדרך כלל, לפחות לא בשלבים המוקדמים יותר של קריירת פשעי המלחמה שלהם. אז מה כן הייתם רואים בתרחיש הדמיוני הנורא הזה? אולי הייתם רואים, למשל, פקודות שהן על הגבול, שאולי אפשר להסבירן – חלקית – באמצעות מטרות פחות או יותר לגיטימיות, אבל שההסבר הטוב ביותר לכך שניתנו הוא שמאחוריהן עומדות בדיוק המטרות הפסולות הללו. אולי הייתם רואים מסרים בקריצה לבסיס של השלטון המושחת והדמיוני הזה, מסרים שעוברים דרך הקיצונים שבשותפיו, או דרך חבר-כנסת חסר-משמעת, או אולי דרך שופריו של השלטון בתקשורת. הייתם נתקלים בקהילה בינלאומית – גם של אנשי מקצוע, גם של אלה שאי אפשר להגדירם כשונאי ישראל או כאנטישמים – שמסרבת לקנות את שקרי השלטון הדמיוני הזה וקוראת לילד פשעי המלחמה בשמו. הייתם רואים תמונות וסרטוני וידאו נוראיים שקשה מאוד להסבירם בדרכים כשרות – אם כי ככל הנראה רק בתקשורת הזרה, זו שאינה מתחנפת לשלטון הדמיוני או לציבור הדמיוני שבמידה רבה תומך בו. פשעי מלחמה לא באים בדרך כלל עם הכיתוב "אני פשע מלחמה" על שרוולם. הם נכנסים בהדרגה, תחת הסוואה של לשון רב משמעית ושל שקרים בוטים יותר או פחות. לכן הראיות להם – במצב הדמיוני בניסוי המחשבה שלנו – יהיו רק מהסוג שתואר.

עכשיו חיזרו למצב האמיתי שבו אתם עובדים, ובחנו את הראיות שבידיכם. עד כמה הן שונות מהראיות שהיו בידיכם אילו הייתם במצב הדמיוני הנורא ההוא, שבו המדינה שלכם מבצעת – באמצעותכם – פשעי מלחמה חמורים?

אתם תמי-הלב, שבאמת מאמינים שאיננו במצב הדמיוני הנורא ההוא. אבל עכשיו אתם כבר יודעים שזה בדיוק מה שהייתם חושבים גם אילו הייתם במצב ההוא. שהראיות שהיו זמינות לכם במצב ההוא זמינות לכם גם עכשיו. ובכל זאת אתם ממשיכים לשרת את השלטון הזה, את הקיצוניים שבשותפיו? אז אינכם תמי-לב יותר. הצטרפתם למועדון פושעי המלחמה.