פרופסור אביגדור לבונטין (1922 – 2015)

פרופסור אביגדור לבונטין, ממייסדי הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית ומחלוצי המשפט של ישראל הובא למנוחות היום.

ביוגרפיה מקוצרת

לבונטין נולד בתל אביב בשנת 1922 להורים יוצאי רוסיה. את לימדי התיכון עשה בגימנסיה הרצליה ומשם פנה לשמיעת שיעורים במדעי הרוח באוניברסיטה העברית וללימודי משפטים במוסד "השיעורים למשפט". את הכשרתו המשפטית המשיך באוניברסיטת לונדון, שם גם התמחה וזומן ל-bar כחבר ב- Middle Temple. את עבודת הדוקטורט שלו עשה באוניברסיטת הארוורד. בתחילת 1949 עבר לבונטין לניו-יורק כדי לעבוד עם המשלחת לאו"ם של מדינת ישראל הצעירה בראשותו של אבא אבן.

עם הקמת הפקולטה למשפטים (בחודש נובמבר 1949) באוניברסיטה העברית, לבונטין הוזמן ללמד בה ונמנה עם דור מייסדיה. הוא היה מראשוני מוריה, הצעיר שבהם והיחיד שהיה יליד הארץ ושעברית הייתה שפתו. הוא היה אף מראשי מוריה והרים תרומה אדירה לעיגונו האקדמי של לימוד המשפט בישראל.

קשה לדמיין את גודל המעמסה שנשאו המורים באותם ימים. האמצעים שעמדו לרשותם היו דלים, לא הייתה עזרה טכנית ונדרשה עבודה חלוצית של ממש כדי לאסוף חומרי לימוד, לכונן תכנית לימודים ולבנות חיי פקולטה ממסד ועד טפחות. לבונטין הצעיר נשא בעומס כבד במיוחד. מאז ועד היום לא היה עוד מורה בפקולטה שלימד קורסי חובה רבים כל כך, בתוך זמן קצר כל כך ובגיל ביולוגי ומקצועי צעיר כל כך. כבר בשנתיים הראשונות לעבודתו לימוד לבונטין "מבוא לתורת משפט", "דיני חיובים", "דיני עונשין", "שיטת המשפט האנגלית", דיני קניין" ו"משפט בין-לאומי פרטי".

בשנת 1957 כבר קודם לדרגת פרופסור חבר ובשנת 1958, בגיל 36, היה לדיקן הפקולטה. בנאום הפתיחה של בניין הפקולטה בגבעת רם הוא הצהיר כי "נשמת המדינה מופקדת בידי המשפטן" וכי לפקולטה משימה נוספת על ייעודה האקדמי, והיא "הרחבת התודעה המשפטית בעם". הוא הדגיש את החשיבות של הבנת אופייה של המדינה כמדינת-משפט, "אשר חוקים שולטים בה ולא אישים", של חינוך הנוער בחוקים שמעצבים את החברה, כדי שכל אדם יבין "את הערובות הקיימות אצלנו, ... לחרותו האישית, לחופש הדיבור שלו, ולחופש ההתאגדות שלו" וכדי שיעריכו כראוי את אנשי המשפט הנושאים בעול.

(הדברים מובאים מתוך מאמרה של פרופ' סיליה וסרשטיין פסברג, "לבונטין ודרכו", ספר לבונטין (2013))

פרופסור רות גביזון על פרופסור לבונטין

היום יובא למנוחות בתל אביב פרופ' אביגדור לבונטין. מתאים שייקבר בתל אביב כי הוא נולד בה בשנת 1922 (תרפ"ב). משפחתו - הוא נכדו של זלמן דוד לבונטין, מייסד בנק לאומי - היתה חלק מדור המייסדים של העיר העברית הראשונה וחלק מהאצולה הבלתי מעורערת של הציונות המשכילית. הוא האחרון מבין מייסדי הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים, שבה החל לכהן כמרצה צעיר, היה דיקן הפקולטה, ונמנה על בכירי מוריה. בשנת 1991, לאחר פרישתו, פרסם את ספרו האוטוביוגרפי בקר וערב: על מולדתי שרחקה – זכירות ,השגות, סיכומים. ספר מרתק וכואב. והוא נקרא היום כאילו נכתב השבוע. ספר מז'אנר ייחודי לגמרי - סיפורי ילדות מעשירים ליד תובנות על המפעל הציוני, ועל מנהיגיו. על הסכסוך עם הערבים ועל מהותה של היהדות והמתח בינה לבין הציונות.

עבורי הוא היה המורה המשפיע ביותר מדור המייסדים. האלגנטיות וההשכלה הרחבה שאיננו מכירים עוד כמוה. מכל מכמני התרבות היהודית, העברית והמערבית. העברית המשובחת. הדיבור שאינו תורה שבעל פה שכן הוא בדרגת הקפדה של תורה שבכתב למרות שלא נקרא מן הכתב. דבר דבור על אופניו. הניתוח האנאליטי והמחוייבות לאקדמיה בצד אכפתיות עמוקה ומעורבות בענייני הציבור. ממנו למדתי יסודות חשיבה משפטית, על אהבת ההיסטוריה והשפעתה על הדין, אבל גם על ייחודו של הדין וההכרח להבחין בין דין ודברים אחרים. על הבהירות המשפטית ועל המחוייבות למשפט - בצד הידיעה הברורה שהמשפט הוא רק חלק מן הקיום, וצריך וחיוני להתמודד גם עם הבעיות של החיים עצמם.

זכיתי להיות המתרגלת שלו שנים קצרות כאשר הוא לימד תורת המשפט ואני שבתי מלימודים באנגליה. זכיתי לשמור אתו על קשר וליהנות מהעושר של נוכחותו עד לתקופה האחרונה ממש. שמעתי ממנו כמה טראומטי היה הפיגוע במלון המלך דוד, בו נהרגו כמה מחבריו הטובים - יהודים וערבים. המון זכרונות מדהימים של מי שהרגיש בן הארץ הזאת, "עם הארץ" במובן המילולי של המילה, ולכן היה יכול להיות נדיב כלפי בני הארץ האחרים - הערבים הפלסטינים.

עבורי זו פרידה לא רק מאיש מופלא ומיוחד אלא מדור שלם ומהדיה של תקופה. אין עוד אנשים כאלה. פשוט אין. גם התקופה לא תחזור עוד. אבל היא יצרה את המפעל המופלא שבו אנחנו מחזיקים והחובה עלינו היא לשמר אותו, כדי שיהיה מקום בעולם בו יהודים דוברים עברית, ומחדשים עצמאות וחירות ותרבות וספרות במולדתם ההיסטורית ומתוך רצף תרבותי עם מפעלם שמאז.

כנס לכבוד יום הולדתו ה-90 של פרופסור לבונטין (פרופסור לבונטין עצמו מדבר מהדקה ה-53)

פרופסור לבונטין מנחה ראיון עם דויד בן גוריון