לא לחקירה פרלמנטרית
(גרסה מתוקנת למאמר שפורסם ב"הארץ" ביום 14 בינואר 2011)
מאמרו של רונן שובל (שנת הדמוקרטיה, 10 ינואר) מדגים בצורה חזקה מאוד את המלכוד המסוכן אליו נקלעה מדינת ישראל, ואשר התבטא בהחלטה להקים וועדת חקירה פרלמנטרית בדבר מקורות המימון של ארגונים העוסקים בפעולה שמטרתה להביא להעמדה לדין של ישראלים בחו"ל, או עוסקים ברכישת קרקעות המדינה ממקורות חוץ. שובל מתאר את ההחלטה הזו כניצחון הדמוקרטיה שכן לדעתו היא משקפת – לראשונה בשיח בישראל – עמדה הרואה בפעילות כזאת של ארגונים פעולה המסכנת את המדינה ומעוותת את דמותה. הוא כמובן סובר כי זו התמונה הנכונה, וכי היא הושתקה עד היום בשל מקהלת קולות משומנים העושות שימוש לרעה בשיח זכויות האדם על מנת לפעול נגד ישראל. מנגד מוחים הארגונים ואנשי רוח על הסכנה שברדיפת ארגונים לזכויות אדם שפעולתם חיונית לדמוקרטיה. לטעמם, החלטה זו היא רק פסגה במסע נחוש ומתוזמר של גורמים מקארתיסטיים ופאשיסטיים, שמטרתו להשתיק את מי שמעזים לבקר את המדינה ואת רשויותיה ולהעמיד מראה מול פניה.
שני הצדדים ממשיכים בכך את מסורת מלחמת בני האור בבני החושך. שובל כלל אינו מתמודד עם העובדה שפעולת ארגונים לזכויות אדם אכן חיונית לדמוקרטיה, אף אם אלה מעלים ממצאים שאינם נוחים לציבור. וכי לארגוני זכויות האדם בישראל מסורת מפוארת של פעולה נחושה ואמיצה, המתריעה על עוולות הנעשות בשם המדינה ובשמנו. ארגוני זכויות האדם, תוך כדי התגוננות מפני המתקפות המתייגות אותם כאויבי המדינה, אינם מתמודדים עם הטענה כי חלק מהם, בחלק מפעולתם, נוקטים פעולות, משמיעים עמדות ומנהלים קמפיינים שלא נכון שיחסו תחת המטרייה המיוחסת של הגנה על זכויות האדם.
אל לנו לתת לתהליכים מסוכנים אלה לשבש את עקרונות היסוד של דמוקרטיה, הכוללים לא רק חשיבות עצומה לחופש ביטוי ומחאה, אלא גם בחירה שקולה וזהירה של דרכים ומסגרות ההולמות דיון והכרעה גם בסוגיות של גבולות חופש הביטוי והפעולה הפוליטית.
מאז ומתמיד, חופש הביטוי והפעולה הפוליטית חלים לא רק על אלה המשבחים את הממשלה ורשויותיה אלא בעיקר על אלה המבקרים אותם. שיח זכויות האדם הוא קריטי לשמירה על חברה הוגנת ופתוחה, במיוחד במצבים של קונפליקט. שמירה על זכויות האדם היא חובה ואינטרס של כולנו. יחד עם זאת, לא כל דבר הנראה טוב בעיני מאמיניו הוא זכות. וגם ארגוני מחאה וזכויות אדם צריכים להבחין בין ביקורת לבין דה לגיטימציה.
דווקא בגלל הרגישות הרבה של נושאים אלה, ובשל החשש מהטיה פוליטית ומרדיפה, אסור באיסור חמור שגיזרה אחת וממוקדת של הנושא המורכב תיבחן על ידי וועדת חקירה פרלמנטרית חד צדדית, שהמנדט שלה חלקי ומוטה ואשר כוחה ביצרים פוליטיים ובהתלהמות. זה הוא מתכון בדוק לחיזוק החלוקה לשחור ולבן ולסיסמאות שאין עמן התמודדות ממשית עם הבעיה. מסלול כזה רק יסיט את תשומת הלב ממה שבאמת נחוץ לשמירה על חוסן הדמוקרטיה הישראלית: ראשית, דיון מושכל ורציני, המשלב הכרה בחשיבות ובחיוניות של חופש הביטוי, יחד עם שרטוט זהיר של גבולותיו, כפי שאכן עשתה לאחרונה המועצה להשכלה גבוהה. חשוב שדיון כזה ייערך גם בקהילת ארגוני המגזר השלישי ובארגונים המממנים אותם. שנית, נושא השקיפות של המקורות הכספיים צריך להיבחן שיטתית כלפי כל הארגונים, מכל קצוות הקשת הפוליטית, במסגרות הרגילות והמקצועיות העוסקות בניהולם התקין.רות גביזוןגרסה מתוקנת למאמר שפורסם ב"הארץ" ביום 14 בינואר 2011מאמרו של רונן שובל (שנת הדמוקרטיה, 10 ינואר) מדגים בצורה חזקה מאוד את המלכוד המסוכן אליו נקלעה מדינת ישראל, ואשר התבטא בהחלטה להקים וועדת חקירה פרלמנטרית בדבר מקורות המימון של ארגונים העוסקים בפעולה שמטרתה להביא להעמדה לדין של ישראלים בחו"ל, או עוסקים ברכישת קרקעות המדינה ממקורות חוץ. שובל מתאר את ההחלטה הזו כניצחון הדמוקרטיה שכן לדעתו היא משקפת – לראשונה בשיח בישראל – עמדה הרואה בפעילות כזאת של ארגונים פעולה המסכנת את המדינה ומעוותת את דמותה. הוא כמובן סובר כי זו התמונה הנכונה, וכי היא הושתקה עד היום בשל מקהלת קולות משומנים העושות שימוש לרעה בשיח זכויות האדם על מנת לפעול נגד ישראל. מנגד מוחים הארגונים ואנשי רוח על הסכנה שברדיפת ארגונים לזכויות אדם שפעולתם חיונית לדמוקרטיה. לטעמם, החלטה זו היא רק פסגה במסע נחוש ומתוזמר של גורמים מקארתיסטיים ופאשיסטיים, שמטרתו להשתיק את מי שמעזים לבקר את המדינה ואת רשויותיה ולהעמיד מראה מול פניה.שני הצדדים ממשיכים בכך את מסורת מלחמת בני האור בבני החושך. שובל כלל אינו מתמודד עם העובדה שפעולת ארגונים לזכויות אדם אכן חיונית לדמוקרטיה, אף אם אלה מעלים ממצאים שאינם נוחים לציבור. וכי לארגוני זכויות האדם בישראל מסורת מפוארת של פעולה נחושה ואמיצה, המתריעה על עוולות הנעשות בשם המדינה ובשמנו. ארגוני זכויות האדם, תוך כדי התגוננות מפני המתקפות המתייגות אותם כאויבי המדינה, אינם מתמודדים עם הטענה כי חלק מהם, בחלק מפעולתם, נוקטים פעולות, משמיעים עמדות ומנהלים קמפיינים שלא נכון שיחסו תחת המטרייה המיוחסת של הגנה על זכויות האדם.אל לנו לתת לתהליכים מסוכנים אלה לשבש את עקרונות היסוד של דמוקרטיה, הכוללים לא רק חשיבות עצומה לחופש ביטוי ומחאה, אלא גם בחירה שקולה וזהירה של דרכים ומסגרות ההולמות דיון והכרעה גם בסוגיות של גבולות חופש הביטוי והפעולה הפוליטית.מאז ומתמיד, חופש הביטוי והפעולה הפוליטית חלים לא רק על אלה המשבחים את הממשלה ורשויותיה אלא בעיקר על אלה המבקרים אותם. שיח זכויות האדם הוא קריטי לשמירה על חברה הוגנת ופתוחה, במיוחד במצבים של קונפליקט. שמירה על זכויות האדם היא חובה ואינטרס של כולנו. יחד עם זאת, לא כל דבר הנראה טוב בעיני מאמיניו הוא זכות. וגם ארגוני מחאה וזכויות אדם צריכים להבחין בין ביקורת לבין דה לגיטימציה.דווקא בגלל הרגישות הרבה של נושאים אלה, ובשל החשש מהטיה פוליטית ומרדיפה, אסור באיסור חמור שגיזרה אחת וממוקדת של הנושא המורכב תיבחן על ידי וועדת חקירה פרלמנטרית חד צדדית, שהמנדט שלה חלקי ומוטה ואשר כוחה ביצרים פוליטיים ובהתלהמות. זה הוא מתכון בדוק לחיזוק החלוקה לשחור ולבן ולסיסמאות שאין עמן התמודדות ממשית עם הבעיה. מסלול כזה רק יסיט את תשומת הלב ממה שבאמת נחוץ לשמירה על חוסן הדמוקרטיה הישראלית: ראשית, דיון מושכל ורציני, המשלב הכרה בחשיבות ובחיוניות של חופש הביטוי, יחד עם שרטוט זהיר של גבולותיו, כפי שאכן עשתה לאחרונה המועצה להשכלה גבוהה. חשוב שדיון כזה ייערך גם בקהילת ארגוני המגזר השלישי ובארגונים המממנים אותם. שנית, נושא השקיפות של המקורות הכספיים צריך להיבחן שיטתית כלפי כל הארגונים, מכל קצוות הקשת הפוליטית, במסגרות הרגילות והמקצועיות העוסקות בניהולם התקין.
