על ההבדל בין אי ציות למרי אזרחי

בשיח הציבורי בנושא הרפורמה המוצעת אותה אכנה הפוטש המשפטי דברו רבים על אי ציות או מרי אזרחי. כך למשל יאיר גולן השתמש בביטוי מרי אזרחי ואילו ברשתות החברתיות לעתים קרובות משמשות המילים הללו בערבוביה כמילים נרדפות. אני רוצה להציע כי מילים אלה אינן מילים נרדפות וכי יש להעניק להם משמעות מובחנת. אוסיף ואומר כי בישראל של היום יש מקום למרי אזרחי (לא אלים) ולא לאי ציות אזרחי (לא אלים).

אי ציות אזרחי הוא מושג שנטבע על יד הנרי תורו במאה ה 19 ושימש אחר כך את מתנגדי מלחמת ויטנאם ואת מתנגדי ההפרדה הגיזעית בארה"ב. המרכיב המאפיין אי ציות אזרחי היא ההכרה העקרונית בסמכות של המוסדות הפוליטיים להטיל חובות על האזרחים בצד הכרה בגבולות הסמכות הפוליטית להטיל חובות או להחליט החלטות בלתי מוסריות. לעתים קרובות מבחינים בין אי ציות אזרחי להתנגדות מצפונית. אי הציות האזרחי במובחן מהתנגדות מצפונית איננו אקט פרטי אלא אקט ציבורי פומבי שבצידו קריאה לציבור כולו לפעול באופן לא חוקי (אך באופן טיפוסי גם לא אלים) נגד המדיניות כשנגדה מוחים המתנגדים. אי הציות האזרחי הוא לפיכך (בניגוד להתנגדות מצפונית) אקט קומוניקטיבי המיועד למסור מסר פוליטי נגד החלטה או מדיניות מסוימת ולא נגד הלגיטימיות של השלטון ככזה. מכאן נובעת גם הנכונות של מדינות דמוקרטיות להכיר בהתנגדות מצפונית למשל במסגרת וועדות המצפון המעניקות פטור לחייבי שירות צבאי המחויבים לפציפיזם שבצידה אי נכונות להכיר באי ציות אזרחי. למעשה אי הציות האזרחי במובחן מהתנגדות מצפונית מבוסס על הנכונות לפעול באופן לא חוקי. אי ציות אזרחי איננו יכול לפיכך כעניין מושגי להיות אקט חוקי.

בדומה לאי ציות אזרחי מרי אזרחי הוא גם אקט קומוניקטיבי בלתי חוקי ובדומה לאי ציות אזרחי גם הוא אקט לא אלים. ואולם מרי אזרחי במובחן מאי ציות אזרחי איננו מבטא התנגדות למדיניות זו או אחרת אלא על אי הכרה בלגיטימיות של המוסדות המשפטיים או הפוליטיים שכנגדם מוחים המתנגדים. המשתתפים במרי אזרחי מבקשים לפיכך לערער על הסמכות של המוסדות הפוליטיים להחליט החלטות או לעצב מדיניות. כך למשל המתנגדים למשטר הקומוניסטי במזרח אירופה לא מחו נגד מדיניות זו או אחרת של המשטר אלא נגד המשטר הקומוניסטי ככזה. כמו אי ציות אזרחי מרי אזרחי הוא אקט ציבורי לא אלים בעל תכלית קומוניקטיבית אלא שהמסר של המשתתפים במרי אזרחי איננו מכוון נגד מדיניות זו או אחרת אלא הוא מכוון לקעקע את הלגיטימיות של המשטר ככזה.

המצב בישראל הוא מורכב: המוחים נגד הפוטש המשפטי המוצע מכירים בסמכות של המוסדות הפוליטיים הקיימים למשול. ואולם עמדתם היא כי הפוטש המוצע הוא שינוי משטרי-חוקתי אשר אם יאומץ יהפוך את המשטר ללא לגיטימי. מכאן ששעה שמתנגדי הפוטש מכירים בלגיטימיות של הכנסת והממשלה להחליט החלטות מחייבות, התנגדותם (החוקית והלא חוקית) מכוונת למסור מסר לפיו אם השינויים החוקתיים המוצעים יתקבלו הם לא יוכלו להכיר בסמכות של המשטר הפוליטי-משפטי החדש להחליט החלטות או לעצב מדיניות.

הבנת האבחנה בין אי ציות למרי אזרחי היא לפיכך חשובה הן לתומכי הפוטש המשפטי והן למתנגדיו. תומכי השינויים החוקתיים חייבים להבין שהמחיר של השינויים הללו עלול להיות גדול מכפי שנראה ממבט ראשון. השינויים עלולים לערער את הלגיטימיות של השלטון בעיני חלק ניכר מן האזרחים. מתנגדי השינויים הללו חייבים להבין כי אם חלילה שינויים חוקתיים אלה יאומצו יהיה צורך במרי אזרחי ארוך טווח שתכליתו להחזיר את המשטר הדמוקרטי אל כנו.