מבית ליד עד אל-מוואסי

פורסם ב"הארץ", 18.7.2024

בשעות הבוקר של ה 22 בינואר 1995 אירע הפיגוע הנורא בבית ליד. מחבל מתאבד התפוצץ בקרב החיילים הרבים שנמצאו בצומת בשעה זו. מספר דקות לאחר מכן התפוצץ במקום מחבל מתאבד נוסף. הוא התפוצץ, במכוון, בלב האיזור שאליו הגיעו אנשים רבים כדי לעזור לקרבנות הפיצוץ הראשון. הזעם בישראל בימים שלאחר הפיגוע הזה לא היה רק על תוצאותיו הטרגיות, אלא גם על הטקטיקה המנוולת-במיוחד הזו – פגיעה מכוונת במי שמיהר לאיזור פיגוע כדי לסייע לנפגעיו.

ב 13 ביולי 2024 הפציצו מטוסי חיל האוויר באיזור אל-מוואסי ברצועת עזה, לאור מידע מודיעיני על מקום הימצאו של מוחמד דף, מנהיג הזרוע הצבאית של חמאס. ההפצצה הראשונית גרמה להרוגים ופצועים רבים, וכדרכו של עולם, רבים – כוחות חילוץ והצלה, ואזרחים מן השורה – נזעקו על מנת לחלץ את הפצועים. על פי דיווחים עיקשים (כולל בתקשורת הישראלית), חיל האוויר הפציץ הפצצה שנייה, דקות לאחר הראשונה. מטבע הדברים, גרמה הפצצה זו עוד הרוגים ופצועים רבים, ופגיעות קשות במיוחד בקרב כוחות הצלה. הפעם, הטקטיקה הזו לא עוררה זעם בישראל. היא אפילו לא עוררה דיון כלשהו. פה ושם אפשר אפילו להיתקל בגאווה על התחכום.

לא ברור –  לפחות לא לי, בשלב זה – מה הייתה מטרת ההפצצה השנייה של חיל האוויר באל-מוואסי. אפשר רק לקוות שהפגיעה בכוחות ההצלה לא הייתה מטרת ההפצצה הזו, אף שהייתה, כמובן, צפויה לחלוטין. אולי המטרה הייתה ייצור הרתעה, לבל ימהרו תושבי עזה ואנשי כוחות ההצלה שעוד נותרו בה לסייע לאחיהם שנפגעו בהפצצות? האפשרות הזו מחרידה לא פחות. ייתכן בהחלט שהמטרה הייתה, שוב, מוחמד דף עצמו. אולי תחת השפעת כשלונות נסיונות החיסול הקודמים של דף, אולי תחת השפעת המיתוס על שרידותו המדהימה, אולי בעקבות הפגיעה בגאווה הצה"לית שכל אלה – יחד עם התחושה שדף נהג להתל בשירותי הבטחון הישראליים – גורמים, ייתכן שפשוט נערך החישוב שעל פיו, אם דף לא נהרג בהפצצה הראשונה, סביר שייהרג בשנייה. אולי אפילו נערך החישוב הקר עוד יותר, לפיו אם דף נפצע בהפגזה הראשונה, סביר שכוחות ההצלה ימהרו דווקא אליו, ולכן שמיקומם חושף את מיקומו. אם זו הייתה המטרה, יהיו מי שיטענו שכוחות ההצלה שנפגעו – שוב, באופן צפוי לחלוטין – מההפצצה השנייה, נכנסים לקטגוריה הנוחה כל כך של נזק אגבי, קטגוריה שישראל מותחת בלחימה הנוכחית הרחק מעבר למקובל או לסביר מוסרית או משפטית, עמוק לתוך התחום של פשעי מלחמה. וכלל לא בטוח שאפשר ברצינות להגן על טענת הנזק האגבי תחת ההשערה הזו – הפצצה מכוונת של כוחות הצלה רק משום שסביר שהם מסמנים את מיקומה של מטרה לגיטימית נראית, מוסרית ומשפטית, כהפצצה מכוונת של כוחות הצלה, לא כנזק צפוי אם בלתי מכוון שנגרם להם. אם כך הם הדברים, מדובר על פעולה פסולה בתכלית, מוסרית ומשפטית כאחד, גם בלי הצורך להיזקק לטענות עמומות על מידתיות.

בשום שלב, על כל פנים, לא נראה שמישהו בכל השרשרת – מהמאשרים בדרג הפוליטי ובדרג הצבאי הבכיר ועד לטייסים המוציאים לפועל באופן כה ממושמע – לא נרתע מהטקטיקה המחוכמת כל כך, טקטיקה שאפשר לכנותה "טקטיקת הפיגוע בבית ליד".

אולי מטרת ההפצצה הייתה אחרת. אולי אפילו הייתה לגיטימית. בהעדר מידע נוסף, קשה מאוד לומר. מה שאפשר לומר הוא שלא יצאה שום הודעה של ישראל הרשמית שמבהירה מה עמד מאחורי הפצצת הגל השני (או, לחילופין, שמכחישה שהייתה כזו). העובדה שפעולה כזו – על הנזק האדיר לאזרחים שהיא מערבת, ועל טקטיקת הפיגוע בבית ליד שהיא מיישמת – לא מעוררת מספיק מחלוקת או דיון ביקורתי כדי שתידרש אפילו תגובה מרגיעה של המערכת מעידה עד כמה עמוק השפל המוסרי שישראל נמצאת בו.

בכל זאת, אגב, יש הבדל אחד בין ההפצצה של חיל האוויר באל-מוואסי לפני מספר ימים לבין הפיגוע בבית ליד ב 1995. בבית ליד, כמעט כל ההרוגים והפצועים – הן בפיצוץ הראשון, הן בפיצוץ השני המנוול עוד יותר – היו חיילים. באל-מוואסי, אפילו לפי גרסת ישראל הרשמית (ובוודאי לפי תמונות הזוועה שרואים בכל העולם חוץ מבמקומותינו) חלק ניכר מההרוגים והפצועים נשים וילדים.